Page 3 - flipbook
P. 3

‫צלק | ‪27‬‬

‫הזמנתי מקום במסעדה לשבע בערב אבל אני נוהג להקדים‪,‬‬
‫ולכן ביקשתי מנהג המונית לאסוף אותי כבר בשש ועשרים בערך‪.‬‬
‫הוא מכיר את דה קרמליט‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל גם מודה‪ ,‬במבוכת מה שאין‬
‫בה כל צורך‪ ,‬כי אין ידו משגת לסעוד בה‪ .‬בנסיעה הקצרה אני‬
‫משוחח אתו ולמד שהוא בלגי מהאזור הפלמי‪ ,‬שהוא בן שישים‪ ,‬חי‬
‫בברוז’ כשלוש שנים בערך ושהגיע לכאן בעקבות אישה מקומית‬
‫שהכיר‪ .‬אחרי כחצי שנה הם נפרדו‪ ,‬היא הייתה קנאית מדי‪ ,‬כעסה‬
‫אפילו שתכנת האימייל שלו הכריזה על מייל נכנס בקול נשי‪ .‬הוא‬
‫נאלץ להיפרד ממנה אך החליט להישאר בעיר‪ .‬היום כבר יש לו‬
‫חברה חדשה‪ ,‬אנגלייה שחיה בלונדון‪ .‬הם מתראים מפעם לפעם‪,‬‬

  ‫וכעת הם בוחנים את האפשרות לגור ביחד‪ ,‬כנראה כאן‪ ,‬בברוז’‪.‬‬

‫עד מהרה אנחנו מגיעים למסעדה ואני מגלה שהדלתות סגורות‪.‬‬
‫לרגע אוחזת בי חרדה קלה‪ .‬מה היה יכול להשתבש? אבל אז אני‬
‫נזכר שכבר הקדמתי בעבר למסעדת יוקרה ונאלצתי להמתין בחוץ‬
‫לפתיחת הדלתות‪ ,‬שבמקרה (או לא) קרתה בדיוק בשבע בערב‪.‬‬
‫כנראה כך זה גם כאן‪ .‬בינתיים גשום בחוץ‪ ,‬ואני מוצא מחסה כעני‬
‫בפתח מסעדה שכנה וסופר את הדקות‪ .‬כדי להעביר את הזמן אני‬
‫מציץ בתפריט המסעדה השכנה ומגלה שהמקום מעניין כשלעצמו‪,‬‬
‫אבל ברור שלא הגעתי עד כאן רק כדי לסעוד ב“סתם“ מסעדה‪,‬‬

                                            ‫מעניינת ככל שתהיה‪.‬‬

‫בשעה שבע הדלתות אכן נפתחות‪ ,‬ואור גדול מציף את הרחוב‪.‬‬
‫אני נכנס בשמחה‪ ,‬קצת נרגש אבל אולי בעצם לא כל כך‪ .‬סוף‬
‫סוף‪ ,‬כבר הייתי בהרבה מסעדות דומות‪ ,‬אמנם לא בעלות שלושה‬
‫כוכבים אבל בדירוג הרי יש גם משהו סובייקטיבי‪ ,‬ואני מאמין‬
‫שההבדל בין המסעדות שכבר ביקרתי בהן‪ ,‬בעלות הכוכב הבודד‬
   1   2   3   4   5   6   7   8